אורח חיים בריא | דיאטה, תזונה נבונה והרזיה - הבלוג של נטע

דיאטנית

  |   עמוד הבית   |     |     |     |     |     |     |    

דיאטה, תזונה נבונה והרזיה – הבלוג של נטע

דעתי בנושא דגני הבוקר כפי שהוצגו ב-"כולבוטק"

14 בדצמבר 2010   נושאים: כללי — תגים: , , , , , , — נטע ברי @ 10:40

שלום לכולכם, וחורף שמח.

בהמשך לתכניות המזון שהיו בכולבוטק בשבועות האחרונים (תוכנית שאני מאוד מעריכה), היום אני מאוד רוצה לדבר על מזון ספציפי גם בשל העובדה שכיום אנחנו הצרכנים באמת הרבה יותר מודעים וחשוב לנו לדעת מה אנחנו מכניסים אבל גם בשל שאני לא מסכימה עם כל מה שנאמר בתכנית או בעיקר, ממה שמשתמע ממנה..

אז באמת, בסה"כ אני מאוד מסכימה עם רוב הדברים שהוצגו בתוכנית אך הייתי רוצה במעמד זה לתת קצת את נקודת מבטי על פריט אחד שדובר בתוכנית והוא – נושא דגני הבוקר.
דגני הבוקר הוצגו כמזון שאינו בריא לילדים. אז נכון, הוא מכיל סוכר ובכמויות משתנות בין דגנים לדגנים ונכון שקיימת בעייתיות כיום בתזונת הילדים עם כמויות הסוכר הנצרכות (אף יותר מהשומנים) וזו באמת בעיה אמיתית שצריך לשים עליה דגש מאחר והיא מביאה לשורה של מחלות בעתיד (כמו סוכרת סוג 2 בגיל צעיר יחסית, השמנה ועוד ועוד ) – בכך אין כל ספק.
אבל מכאן, ועד להגיד שדגני הבוקר הם לא בריאים, ובפרט כשיש סוגים רבים כל כך, עם זה אני פחות מסכימה ואני אפרט.

המצב היום הוא שילדים רבים פשוט מדלגים על ארוחת בוקר ולא אוכלים אותה מכל מיני סיבות: לא רעבים, אין זמן, האוכל המוצע לא אטרקטיבי מספיק ומליון סיבות אחרות.
כאשר אני מציעה לילד כוס דגני בוקר בתוספת כוס חלב אני נותנת לו למעשה פחמימה מורכבת (שנותנת לילד אנרגיה וריכוז להתחיל את היום) בתוספת אדירה של סידן. (מה לעשות… – ילדים בדרך כלל לא יתנדבו לשתות חלב בלי משהו מתוק ליד).

ברור שהיה עדיף שהילדים יאכלו את הלחם המלא + גבינה + ירקות + ביצה + יוגורט/מעדן על הבוקר שהוצגו בכתבה! שלא תבינו אותי לא נכון, אבל האם זה באמת פרקטי??
רבים מאיתנו ההורים עובדים וממהרים למסגרות השונות על הבוקר. אז אם באמת אין לכם בעיה של זמן, והילד מסכים לשתף פעולה, אני לגמרי בעד ארוחת הלחם המלא, הגבינות והביצה (וכמובן, הדוגמה האישית שלכם, לא לשכוח) אבל כשפונים למרבית האוכלוסיה, צריכים גם להיות מעשיים אחרת, לא יתבצע דבר ונפסיד הכל.
<p>ארוחת דגני הבוקר כאמור, בסה"כ מספקת לנו ערכים לא רעים בכלל של פחמימה מורכבת, או מורכבת מלאה, היא מכילה סיבים, ויטמינים שמוספים למוצר + תוספת עצומה של סידן וחלבון שמגיע מהחלב –נשמעת לי כאופציה לא רעה בכלל להתחיל את היום ובוודאי עדיפה על האופציות הזמינות האחרות היום בעולם השפע (כמו וופלות או עוגיות), גם אם יש בה תוספת סוכר מעבר למידה הרצויה.
את אותה ארוחת לחם, ירקות, גבינות, ביצה נוכל בשקט לתת כארוחת עשר – בצורת כריך, ונזכה לשיתוף פעולה הרבה יותר גדול של הורים ילדים. וכך, גם ניתן לילד גיוון לאורך היום! (פעם דגנים עם חלב, פעם כריך בריא, פעם ארוחה מבושלת, פעם אולי יוגורט מפוצל, פעם פירות וכו' – אגב, גם פירות מכילים בעיקר סוכר ועדיין בסה"כ מומלצים לצריכה)

בסופו של דבר, אנחנו מדברים על כמויות. על הרגלים. על הצבת גבולות.

אני לא מאמינה שמכוס חלב עם כוס דגני בוקר תתרחש ההשמנה. ההשמנה תתרחש כאשר אנחנו כהורים לא שמים גבולות נכונים בכל הנוגע לצריכת ממתקים בכמות מבוקרת, וגם נותנים לילד לנשנש כל היום את אותם דגנים מתוקים בלי חלב.

עם זאת הבעיתיות שהועלתה בתוכנית, שכמות הסוכר אינה מפורטת ולכן לא ניתן להשוות בין המוצרים השונים ולראות מה כדאי יותר לצרוך, היא נכונה ונקווה שהמחוקק ידאג לטפל בזה לעתיד לבוא.

חשוב לי לציין – אין לי כל זיקה לאף אחת מהחברות המצויינות בכתבה ואני לא באה להגן או לצודד באף אחת מהן. אני דיאטנית עצמאית ומביעה כאן את דעתי האישית. אתם כמובן מוזמנים להגיב.
נשתמע.


עוברים דירה….

27 בספטמבר 2010   נושאים: כללי — תגים: , , , — נטע ברי @ 14:35

שלום קוראים יקרים שלי,
מה שלומכם?
אני מודה שנעלמתי קצת וזאת בשל מעבר דירה לא פשוט בכלל. החדשות הטובות הן שאני אחרי (פחות או יותר.. כי תסכימו איתי שעד שלא חולפת לה השנה הראשונה אנחנו לא באמת אחרי)
ואכן, היום אני רוצה לדבר איתכם על הסיטואציה הנ"ל הכל כך משמחת אך עם זאת, מורכבת בהחלט.
אז איך מסתדרים עם ארוחות מסודרות כשכל מה שאתה רואה לפנייך במקרה הטוב – זו דירה (מוכנה?? לא תמיד.. בפרט אם זו דירה חדשה לחלוטין) ריקה עם הררי ארגזים בכל עבר (שלא לדבר על יום ההעברה, שגם הוא גבה מאיתנו כוחות פיזיים ונפשיים לא מעטים).
אז מסתבר שהשד לא כל כך נורא. ההיפך, הוא אפילו טוב מאוד. מי היה מאמין שממעבר של דירה אפשר לרדת – 5 , 7 ואפילו יותר ק"ג, תלוי בקושי ובאתגרים הפיזיים.
ובמקרה הזה – תאמינו או לא, דווקא ככל שדברים פחות מסתדרים ודורשים מאיתנו יותר מאמץ, כך נראה את המשקל זז לכיוון למטה בצורה זריזה יותר. אז אחרי שמעז הוצאנו מתוק, בואו נראה באמת בפועל מה הקשיים שעומדים בפנינו בשלבי מעבר דירה :
קושי ראשון – יציאה משגרה. אין ארוחות מסודרות. וזה למעשה הדבר העיקרי שעלול להוציא ממסגרת.
קושי שני – אין זמן לאכול. בין האריזה ליום ההובלה להסתדרות בבית החדש (שיכולה לקחת גם יותר מחודש), חולפות להן השעות וחולפים להם הימים וכל מה שיוצא לנו להכניס לפה ג'אנק שקנינו בחוץ ונישנושים מזדמנים.
קושי שלישי – אנשים מקצוע רבים ששוטפים את הדירה והרי – "לא נאכל מולם…. " וברגע הראשון שהם לקראת סיום העבודה, ואנחנו כבר עם היד על המקרר (לא לבזבז זמן) – התוצאה היא שאנחנו אוכלים מהר והרבה.
ועוד ועוד..
אז מה התשובה? איך בכל זאת יוצא שעוברים את התקופה בשלום?
הדבר הכי חשוב הוא להכין עצמינו נפשית לתקופה מורכבת יותר ולא להקל ראש בעניין ("יהיה בסדר.." – מוכר?)
תקופה שבה אולי לא יהיו לי אפילו כיריים מותקנות או טרם יחברו לי גז בדירה. במצב כזה אפילו הכנת ביצה קשה הופכת להיות בעייתית. אבל – כשיודעים, ומגיעים מוכנים, הכל הופך קל יותר.
ליום ההעברה עצמו יש להתכונן עם ארוחת בוקר שהכנו מבעוד מועד. כבר הספקתם להכיר אותי ולדעת שאני מאוד אוהבת להמליץ על כריכים. בתוך כריך אפשר להכניס ארוחה שלמה ואפילו מאוזנת מאוד ולפיכך לפני שמנתקים את המקרר אני מכינה לי 2-3 כריכים שישרתו אותי ליום למחרת ושמורים בתיק הצמוד אלי במשך היום.
לאלה תמיד אפשר להצמיד פירות וירקות – והרי לנו יום מושלם. נעזור קצת למובילים המיוזעים והרי לנו – גם תוספת פעילות גופנית.
אחרי ההובלה המייגעת, אנחנו מביטים ולפנינו ניצבת כל הפעילות גופנית לשבוע (או חודש??) הקרוב שארגנו לעצמינו בעצם החלטתנו לעבור לדירה חדשה והיא:
פריקת הארגזים, ניקיון הדירה (ואם זה דופלקס – אז בכלל, התיזוזים בין הקומות ישפרו את העניין עוד יותר ), הרכבת מדפים, ארונות בהרכבה עצמית, מראות ועוד.. – נשמע מפתה? לא?כשתראו את הקילוגרמים נעלמים אט אט – תשמחו מאוד.
בביתנו החדש, עד שיחברו גז, כיריים, וכו'.. כדאי להתארגן עם:
מעדנים, לחמים (שניתן לשמור בפריזר ולהפשיר במיקרוגל),פירות, ירקות,
לגבי בשרים ותוספות– לתקופה הקרובה אולי לקנות בשרים מוכנים. בשוק זה, לא תמיד השד נורא כל כך כפי שמקובל לחשוב על מזון תעשייתי. חזה עוף, חזה הודו, פרגיות, שווארמה הודו וכו' המגיעים מוכנים עם כמות חלבון גבוהה יחסית (צריך להשוות בין מוצרים) יכולים דווקא להוות פתרון מצויין. את אלה ניתן לשים בין 2 פרוסות לחם מלא עם ירקות ומעט חומוס או מיונז קל והרי לנו בשר + תוספת + ירק.
לאט לאט, הדירה תושלם, ואנחנו – נתפוס את הגל ונמשיך את הירידה היפה במשקל!
שיהיה מעבר דירה קל :)


הדיאטה וארועים בלתי צפויים

3 במאי 2010   נושאים: כללי — תגים: , , , , — נטע ברי @ 14:27

אהלן, חברים
מה שלומכם?
איך אתם מתנהלים בימים טרופים אלה של מזגי אויר המשתנים מיום ליום?
אין זה סוד, שהחורף הקטן שהופיע לו עכשיו, באמצע האביב (ועוד לאחר שכבר חווינו ימים שרביים של קיץ של ממש..), גובה מחיר ולא קטן בבריאות שלנו ושל ילדינו.
חלקנו מצוננים מאוד, משתעלים.. ואיך מתנהלים עם כל המחלות של הילדים? איך מסתדרים עם שגרת אוכל נכונה בכל הבלאגן הזה (שבמקרים רבים גובה מחיר גבוה של מחסור אדיר בשינה)?
בדיוק בעניין זה רציתי היום לעזור לכם.
אמנם, הבלוג היום פונה בעיקר להורים מביננו שרוצים להרזות אבל הוא גם נכון לכל מי שנקלע למצב בלתי צפוי, אבל רוצה להיות בשליטה למצבו ומשקלו, ולמה שיקרה מספר ימים לאחר אותו מצב בלתי צפוי.
מאחר ושגרת החיים נזילה, ואירועים בלתי צפויים יקרו לנו בין אם נרצה או לא נרצה – את עובדה זו, לא נוכל לשנות. מה כן נוכל לעשות בכל זאת?  נוכל להפוך את הבלתי צפוי – לצפוי!
ולמה הכוונה? בכל פעם שנוחתת עלינו "הפתעה" שכזו, עוברים לנוהל אירוע בלת"ם
נוהל זה מאפשר לנו לפעול ולדעת בדיוק מה אנחנו עושים כאשר אנו נקלעים למצב של יציאה משגרה.
נוהל מסוג זה יכול להיות כדקלמן:
דוגמה לאירוע 1:
ערב, הילד חש לא טוב, יש ללכת למוקד קופת חולים או למיון.
התגובה: עם כל התיק למיון, אוטומטית, אני מכין 2 כריכים מלחם קל עם 2 ממרחים שונים (תמיד שיהיה לחם קל בבית) + פרי (מה שיש) + בקבוק מים מינרלים קטן מוכן, עוטף הכל ויוצא מהבית.
נוהל כזה, נותן בטחון. כשאין לנו אוכל מוכן, גם אם לא נהיה רעבים באמצע הלילה עם הילד, אבל נדע שיצאנו לא מוכנים מהבית – נהפוך פתאום לרעבים, נתחיל לחפש.. נאשים את עצמינו איך לא טרחנו להביא משהו איתנו, והסוף יהיה – קניית חטיפים משמינים ובלתי מזינים במכונות האוטומטיות. לעומת זאת, אם אתם יודעים שיצאתם מסודרים מהבית, אפילו קיים הסיכוי שלא תזדקקו לאוכל שהבאתם, כי תרגישו בטוחים ובשליטה.
דוגמה לאירוע 2:
אני מוזמן לארוחת ערב חגיגית. השתדלתי מאוד כל היום לשמור יפה על מנת לאפשר לעצמי מעט לחגוג בערב. אני נתקע בפקקים בכבישים למשך שעתיים המעכבים אותי מאוד. אני מרגיש את תחושת הרעב עולה וגואה, ואני יודע שאני עלול לטרוף כל מה שיגישו על השולחן בלי שום מחשבה או דין וחשבון לעצמי ברגע שאגיע.
ולכן, במצב בלתי צפוי שכזה, עוברים לנוהל אירוע בלת"ם. במקרה זה תמיד יהיה לי בתיק, או במכונית חבילת פריכיות קטנה/קרקרים + תפוח + בקבוק מים. ארוחה מסוג זה איננה מכילה כמות גבוהה של קלוריות ותמנע את הבולמוס העתיד לבוא, שאותו אני כבר רואה וצופה מראש.
נקיטה בנהלי הבלת"ם היא אוטומטית. כל אחד והנהלים שהוא מרכיב לעצמו בהתאם לאורח החיים שלו. זוהי שיטה מאוד שימושית ויעילה.
אל תגידו לעצמיכם משפטים כגון: "למה לדחוף קלוריות נוספות??" או "אם לא יהיה לי, אני בכל מקרה לא אוכל.. עדיף לחסוך את הקלוריות הללו".
אני באה ואומרת לכם, שלנקוט בנהלים מקדימים ולהיות בשליטה על המצב עד כמה שניתן – זוהי מחשבה נכונה שתורמת להצלחה לטווח הארוך.
בשיטה זו מונעים מהראש הבריא להכנס למיטה חולה!  סוף מעשה במחשבה תחילה.. להתראות!


יציאה מהמסגרת.. (לא של התמונה)

22 בנובמבר 2009   נושאים: כללי — תגים: , , , — נטע ברי @ 10:22

בוקר טוב לכולכם,

מה שלומכם? אני מקווה שהייתה לכם שבת נהדרת עם מעט מנוחה לקראת השבוע החדש הבא עלינו לטובה.

והיום אני רוצה לדבר איתכם מעט על נושא שמטריד רבים מאיתנו ובפרט אנשים שהם "למודי דיאטות" עם עבר עשיר בעניין והוא – היציאות מהמסגרת

ולמה הכוונה? אתם כבר בוודאי יודעים ומכירים את התחושה שאם עד עכשיו הכל היה תחת שליטה, הארוחות מסודרות עם הרבה מודעות ומלווה בהרגשה טובה מאוד עם המשקל – לפתע וללא אזהרה מוקדמת, ובכלל בלי להתכוון, אנחנו מתחילים ל"עגל פינות". . לא מדובר על מעידה חד פעמית או אי עמידה בפיתוי אלא על עיגול פינות, הולך ומתמשך, הולך וצובר תאוצה ולפתע – זה כבר לא מרגיש אותו דבר כמו לפני חודש. התנהגות זו יכולה להיות תוצאה של סיטואציות שונות ומגוונות אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על אותה תוצאה והיא היציאה מהמסגרת.

במצב שכזה עלינו לחזור אחורה במחשבה ולנסות לראות מה היה האירוע הראשון שהביא אותנו לכך:

אולי נגלה שזוהי החתונה האחרונה שהלכנו אליה והיה קשה מידי לוותר על הקינוחים. ביום שלמחרת, הקיזוזים נראו פתאום לא רלוונטים ואז ממשיכים את החטיפות הקטנות.. וכן הלאה עד לשישי שבת הבא – כשיוצאים למסעדה ואז מתחשק להזמין אוכל טעים, והרבה .. כי הקיבה לאט לאט מגדילה את נפחה ודורשת יותר.

אולי נגלה שזוהי תוצאה של החג האחרון שהיה ואחרי כל הארוחות חג פשוט הרשיתי לעצמי יותר ואני מתקשה מאז להפסיק בהרגל זה.

אולי אני נמצא/ת במצב רגשי נסער מהרגיל, מה שמביא אותי לאט לאט להיות פחות מחוייב ולהיכנס ללופ של "אני רוצה להפסיק אבל לא מספיק מרגיש חזק לכך במצבי הנוכחי".

ועוד ועוד..

לא משנה מה הביא אותנו לכך, עלינו לדאוג שזה ייפסק. יציאה ממסגרת מקנה הרבה פעמיים תחושה של אי יציבות ועצבות (אשר גוררת שוב התנהגות חוזרת ונשנית זלילות לא מבוקרות) והחזרת השליטה לידיים שלנו תחזיר לנו את הביטחון ותחזק אותנו מאוד.

רק אנחנו יכולים להביא את עצמינו לכך! אנחנו יותר חזקים ממה שנדמה לנו! ואנחנו לא תמיד מבינים לאילו מקומות נהדרים אנחנו יכולים להגיע אם רק נאמין בכך!

אל לנו להגיע למשקלי שיא חדשים כדי להבין את הנזק שאנו עושים לעצמינו. בואו נתפוס את זה הרבה לפני כן, כבר כשהתחושה בתהליך הופכת מעט רופפת.

ראשית: מנהלים יומן אכילה. כמה שיותר מהר, כבר באותה השנייה. יומן אכילה הוא דף שעל גביו רשומים כל ימות השבוע, ימים א' – שבת כולל, ובהם 3 ארוחות ביום: 3 עיקריות ו-3 ביניים. החל מהרגע הזה, כל  מה שנכנס לפה – נרשם. אין מאכל (אפילו מסטיק) שנאכל והוא לא מופיע על הדף. מידי לילה, לפני השינה יש לבחון כיצד התנהלתי היום.

כל יום שעבר בהצלחה מזכה אותי בכוכבית. מספיקים מספר ימים בודדים של שליטה ואנחנו בחזרה "על הסוס".

ימים שלא עברו בהצלחה, יש להבין מה היה בהם. ממש ללמוד את יומן האכילה ודרך כך להכיר את עצמי. למה אכלתי שטויות מיותרות אחרי הצהריים.. האם אני לא מרגיש שהיה לי צורך אמיתי בכך או שבאמת לא יכולתי אחרת.

לפעמים עולים במוחינו מידי פעם משפטים שמוציאים אותנו מעט מאיזון וגורמים לנו לחשוב כמו: "למה אני צריך לוותר", "חיים רק פעם אחת", "למה אני צריך לשים לב ולהיות מודע לכל מה שנכנס לי לפה, אני רוצה שחרור אמיתי". משפטים כאלה שצצים מידי פעם יכולים להביא אותנו למרדנות טבעית בתהליך ולכן חשוב מאוד לא להקשות על עצמי מידי. עלי להיות קשוב לי ולגופי ולתת לו את מה שהוא זקוק באמת.

כמו כן, זיכרו שכל אירוע בחיינו, שקורה לטוב או לרע – עניין השמירה מלווה אותי תמיד לצד אותו אירוע. התנהגות האכילה איננה צריכה להיות תוצאה של איך שאני מרגיש ביחס לאותו אירוע כי זיכרו:

דיאטה איננה פרוייקט שיש לו התחלה ויש לו סוף, אלא אנו מדברים (ולא, זו איננה קלישאה) על דרך חיים. מעכשיו ועד 120. לחיים טובים יותר, בריאים יותר, ארוכים יותר ואיכותיים יותר.

היא תלווה אותנו בחיינו הנזילים והמשתנים כל הזמן. עלינו רק לעשות את ההתאמות הדרושות והכל יזרום.

שיהיה שבוע קל ונפלא.

נטע


פיתויים… פיתויים…

13 בנובמבר 2009   נושאים: כללי — תגים: , , , , — נטע ברי @ 20:13

אהלן,

מקווה שהשבוע האחרון עבר בהצלחה ובאופן כללי עמדתם ביעדים שהצבתם לעצמכם (גם אם לא, זיכרו שהכל ניתן לתיקון ולא קרה שום אסון).

הפעם הייתי רוצה קצת לגעת בנושא שנוגע כמעט לכולנו: הפיתויים – ממ.. כן, אותם מזונות (שעל פי העדפה כמובן משתנים בין אדם לאדם) שפשוט .. –  לא פשוט לנו איתם!

אצל האחת החולשה באה לידי ביטוי במאפים המתוקים, ואצל השני אלה המאפים המלוחים דווקא שהוא לא עומד בהם. אצל האחת אלה הגרעינים המלוחים שכפי שכולנו מכירים – יכולים להיות בור ללא תחתית ברגע שמתחילים ואצל האחר (בעלי :) ) זה הפופקורן המלוח ונוצץ מחמאה…

כך או כך – לא נתקלתי באדם שאין לו חולשה עם העדפה זו או אחרת למזון מסויים, אך עם זאת –אנחנו שונים בקושי שלנו בעמידה מול פיתוי מסויים. אכן! אצל אדם אחד יהיה קל הרבה יותר לוותר על סופגניה מתוקה מלאחר (שאוהב גם כן).

במאמר מוסגר, לפני שאני נותנת כמה כלים מעשיים להתמודדות לא פשוטה זו, חשוב לי לציין כי כאשר מזהים קושי מסויים אצל מטופל אני לא דוגלת בהימנעות מלאה אלא בדרך כלל נותנת ומאפשרת מקום למחשבה ואת החופש להחליט האם הוא באמת זקוק לאותו מזון או לא.

אל תטעו, לא תמיד כשאוכלים את ה"דברים האסורים" אנחנו לא בסדר. בסופו של דבר מה שיקבע הוא האם לקחנו החלטה שקולה (לאכול / לוותר) או שנתנו לבולמוס להשתלט עלינו. ברגע שאנחנו עוצרים למספר שניות ונותנים לעצמנו להחליט– גם אם נגיע למסקנה שאכן כדאי לי לקחת מעט מהפרי האסור (כדי למנוע נפילה עתידית או מכל סיבה אחרת), תהיה זו החלטה נכונה עבורי.

כי ברגע שנלמד להיות מחוברים לעצמנו מבחינת הצרכים האמיתיים שלנו, הירידה במשקל העודף תגיע מעצמה.

ובכל זאת, בהנחה שהגענו למסקנה כי אנחנו רוצים להיות השבוע חזקים מהרגיל (אני חוזרת לנושא שהתחלתי איתו)  הנה מספר טיפים איך לומר לא ואיך לעזור לעצמי להגיע למקום של שליטה :

ראשית, הדבר הכי חשוב בעיני בא לידי ביטוי במשפט: רחוק מהעין – רחוק מהפה! מזונות מתוקים, מלוחים, שומניים..או לא ממש חשוב מה (כל דבר שקשה לנו איתו) – חייב לא להיות בהישג יד. דהיינו, אנחנו מרחיקים פיזית ומוציאים מהסביבה הטבעית שלנו (מקום מגורנו) מזונות שיכולים להפיל אותנו. אז קדימה, קחו קופסא גדולה והכניסו לשם את כל מה שהייתם מעוניינים להרחיק מהבית.

בעיה נפוצה מאוד יכולה להופיע בעת הקניות בסופר מרקט, או למשל בטיול בקניון כשלפתע מציפים אותנו ריחות לא צפויים עם ארומה כל כך מוכרת ונפלאה.. כן, זה מגיע מהמאפיה הסמוכה שזה עתה סיימה להפיץ לכלל עם ישראל באגטים חמים או קוראסונים. במקביל נשמעת לנו כריזה נעימה שמזמינה אותנו (כמעט אישיתJ.. אנשים יכולים לשמוע קול קורא רק להם) לבוא לחטוף את מה שזה עתה יצא מהתנור.

ולכן, אנחנו עוצרים רגע ומתחילים לעשות עבודה מחשבתית. עצם העצירה לפני ההתנפלות כבר תשנה לחלוטין את כל ההתנהלות שלכם מכאן ואילך. כל החלטה שתקבלו החל מעכשיו תהיה הרבה יותר נכונה. קבלו החלטה מהירה. החלטתם שלא? פיזית, ומיידית מתרחקים מהגירוי. האמינו לי, זה אמנם נשמע כמו קלישאה אבל זה עובד.

פעולה נוספת, שאולי תשמע לכם מעט טיפשית אבל בהחלט עובדת והיא: להתחיל לייחס למזון הלא רצוי, מחשבות לא נעימות כגון: זה רעל בשבילי.. אני כבר מרגיש את תחושת החרטה שאחרי.. ובמקביל מחשבות מאוד נעימות ומחזקות על כמה אני תורם לעצמי, הגוף שלי מעריך אותי שאני לא עושה לו נזקים. עצם קשירת האסוציאציות השליליות לסיטואציה, תרחיק אותי מהסיטואציה.

                                                                                                  

אז, שיהיה לכם שבוע קל, בלי התמודדויות רבות מידי…

ונשתמע בפוסט הבא…




פועל על וורדפרס