אהלן, חברים
מה שלומכם?
איך אתם מתנהלים בימים טרופים אלה של מזגי אויר המשתנים מיום ליום?
אין זה סוד, שהחורף הקטן שהופיע לו עכשיו, באמצע האביב (ועוד לאחר שכבר חווינו ימים שרביים של קיץ של ממש..), גובה מחיר ולא קטן בבריאות שלנו ושל ילדינו.
חלקנו מצוננים מאוד, משתעלים.. ואיך מתנהלים עם כל המחלות של הילדים? איך מסתדרים עם שגרת אוכל נכונה בכל הבלאגן הזה (שבמקרים רבים גובה מחיר גבוה של מחסור אדיר בשינה)?
בדיוק בעניין זה רציתי היום לעזור לכם.
אמנם, הבלוג היום פונה בעיקר להורים מביננו שרוצים להרזות אבל הוא גם נכון לכל מי שנקלע למצב בלתי צפוי, אבל רוצה להיות בשליטה למצבו ומשקלו, ולמה שיקרה מספר ימים לאחר אותו מצב בלתי צפוי.
מאחר ושגרת החיים נזילה, ואירועים בלתי צפויים יקרו לנו בין אם נרצה או לא נרצה – את עובדה זו, לא נוכל לשנות. מה כן נוכל לעשות בכל זאת?  נוכל להפוך את הבלתי צפוי – לצפוי!
ולמה הכוונה? בכל פעם שנוחתת עלינו "הפתעה" שכזו, עוברים לנוהל אירוע בלת"ם
נוהל זה מאפשר לנו לפעול ולדעת בדיוק מה אנחנו עושים כאשר אנו נקלעים למצב של יציאה משגרה.
נוהל מסוג זה יכול להיות כדקלמן:
דוגמה לאירוע 1:
ערב, הילד חש לא טוב, יש ללכת למוקד קופת חולים או למיון.
התגובה: עם כל התיק למיון, אוטומטית, אני מכין 2 כריכים מלחם קל עם 2 ממרחים שונים (תמיד שיהיה לחם קל בבית) + פרי (מה שיש) + בקבוק מים מינרלים קטן מוכן, עוטף הכל ויוצא מהבית.
נוהל כזה, נותן בטחון. כשאין לנו אוכל מוכן, גם אם לא נהיה רעבים באמצע הלילה עם הילד, אבל נדע שיצאנו לא מוכנים מהבית – נהפוך פתאום לרעבים, נתחיל לחפש.. נאשים את עצמינו איך לא טרחנו להביא משהו איתנו, והסוף יהיה – קניית חטיפים משמינים ובלתי מזינים במכונות האוטומטיות. לעומת זאת, אם אתם יודעים שיצאתם מסודרים מהבית, אפילו קיים הסיכוי שלא תזדקקו לאוכל שהבאתם, כי תרגישו בטוחים ובשליטה.
דוגמה לאירוע 2:
אני מוזמן לארוחת ערב חגיגית. השתדלתי מאוד כל היום לשמור יפה על מנת לאפשר לעצמי מעט לחגוג בערב. אני נתקע בפקקים בכבישים למשך שעתיים המעכבים אותי מאוד. אני מרגיש את תחושת הרעב עולה וגואה, ואני יודע שאני עלול לטרוף כל מה שיגישו על השולחן בלי שום מחשבה או דין וחשבון לעצמי ברגע שאגיע.
ולכן, במצב בלתי צפוי שכזה, עוברים לנוהל אירוע בלת"ם. במקרה זה תמיד יהיה לי בתיק, או במכונית חבילת פריכיות קטנה/קרקרים + תפוח + בקבוק מים. ארוחה מסוג זה איננה מכילה כמות גבוהה של קלוריות ותמנע את הבולמוס העתיד לבוא, שאותו אני כבר רואה וצופה מראש.
נקיטה בנהלי הבלת"ם היא אוטומטית. כל אחד והנהלים שהוא מרכיב לעצמו בהתאם לאורח החיים שלו. זוהי שיטה מאוד שימושית ויעילה.
אל תגידו לעצמיכם משפטים כגון: "למה לדחוף קלוריות נוספות??" או "אם לא יהיה לי, אני בכל מקרה לא אוכל.. עדיף לחסוך את הקלוריות הללו".
אני באה ואומרת לכם, שלנקוט בנהלים מקדימים ולהיות בשליטה על המצב עד כמה שניתן – זוהי מחשבה נכונה שתורמת להצלחה לטווח הארוך.
בשיטה זו מונעים מהראש הבריא להכנס למיטה חולה!  סוף מעשה במחשבה תחילה.. להתראות!

בוקר טוב לכולכם,

מה שלומכם? אני מקווה שהייתה לכם שבת נהדרת עם מעט מנוחה לקראת השבוע החדש הבא עלינו לטובה.

והיום אני רוצה לדבר איתכם מעט על נושא שמטריד רבים מאיתנו ובפרט אנשים שהם "למודי דיאטות" עם עבר עשיר בעניין והוא – היציאות מהמסגרת

ולמה הכוונה? אתם כבר בוודאי יודעים ומכירים את התחושה שאם עד עכשיו הכל היה תחת שליטה, הארוחות מסודרות עם הרבה מודעות ומלווה בהרגשה טובה מאוד עם המשקל – לפתע וללא אזהרה מוקדמת, ובכלל בלי להתכוון, אנחנו מתחילים ל"עגל פינות". . לא מדובר על מעידה חד פעמית או אי עמידה בפיתוי אלא על עיגול פינות, הולך ומתמשך, הולך וצובר תאוצה ולפתע – זה כבר לא מרגיש אותו דבר כמו לפני חודש. התנהגות זו יכולה להיות תוצאה של סיטואציות שונות ומגוונות אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על אותה תוצאה והיא היציאה מהמסגרת.

במצב שכזה עלינו לחזור אחורה במחשבה ולנסות לראות מה היה האירוע הראשון שהביא אותנו לכך:

אולי נגלה שזוהי החתונה האחרונה שהלכנו אליה והיה קשה מידי לוותר על הקינוחים. ביום שלמחרת, הקיזוזים נראו פתאום לא רלוונטים ואז ממשיכים את החטיפות הקטנות.. וכן הלאה עד לשישי שבת הבא – כשיוצאים למסעדה ואז מתחשק להזמין אוכל טעים, והרבה .. כי הקיבה לאט לאט מגדילה את נפחה ודורשת יותר.

אולי נגלה שזוהי תוצאה של החג האחרון שהיה ואחרי כל הארוחות חג פשוט הרשיתי לעצמי יותר ואני מתקשה מאז להפסיק בהרגל זה.

אולי אני נמצא/ת במצב רגשי נסער מהרגיל, מה שמביא אותי לאט לאט להיות פחות מחוייב ולהיכנס ללופ של "אני רוצה להפסיק אבל לא מספיק מרגיש חזק לכך במצבי הנוכחי".

ועוד ועוד..

לא משנה מה הביא אותנו לכך, עלינו לדאוג שזה ייפסק. יציאה ממסגרת מקנה הרבה פעמיים תחושה של אי יציבות ועצבות (אשר גוררת שוב התנהגות חוזרת ונשנית זלילות לא מבוקרות) והחזרת השליטה לידיים שלנו תחזיר לנו את הביטחון ותחזק אותנו מאוד.

רק אנחנו יכולים להביא את עצמינו לכך! אנחנו יותר חזקים ממה שנדמה לנו! ואנחנו לא תמיד מבינים לאילו מקומות נהדרים אנחנו יכולים להגיע אם רק נאמין בכך!

אל לנו להגיע למשקלי שיא חדשים כדי להבין את הנזק שאנו עושים לעצמינו. בואו נתפוס את זה הרבה לפני כן, כבר כשהתחושה בתהליך הופכת מעט רופפת.

ראשית: מנהלים יומן אכילה. כמה שיותר מהר, כבר באותה השנייה. יומן אכילה הוא דף שעל גביו רשומים כל ימות השבוע, ימים א' – שבת כולל, ובהם 3 ארוחות ביום: 3 עיקריות ו-3 ביניים. החל מהרגע הזה, כל  מה שנכנס לפה – נרשם. אין מאכל (אפילו מסטיק) שנאכל והוא לא מופיע על הדף. מידי לילה, לפני השינה יש לבחון כיצד התנהלתי היום.

כל יום שעבר בהצלחה מזכה אותי בכוכבית. מספיקים מספר ימים בודדים של שליטה ואנחנו בחזרה "על הסוס".

ימים שלא עברו בהצלחה, יש להבין מה היה בהם. ממש ללמוד את יומן האכילה ודרך כך להכיר את עצמי. למה אכלתי שטויות מיותרות אחרי הצהריים.. האם אני לא מרגיש שהיה לי צורך אמיתי בכך או שבאמת לא יכולתי אחרת.

לפעמים עולים במוחינו מידי פעם משפטים שמוציאים אותנו מעט מאיזון וגורמים לנו לחשוב כמו: "למה אני צריך לוותר", "חיים רק פעם אחת", "למה אני צריך לשים לב ולהיות מודע לכל מה שנכנס לי לפה, אני רוצה שחרור אמיתי". משפטים כאלה שצצים מידי פעם יכולים להביא אותנו למרדנות טבעית בתהליך ולכן חשוב מאוד לא להקשות על עצמי מידי. עלי להיות קשוב לי ולגופי ולתת לו את מה שהוא זקוק באמת.

כמו כן, זיכרו שכל אירוע בחיינו, שקורה לטוב או לרע – עניין השמירה מלווה אותי תמיד לצד אותו אירוע. התנהגות האכילה איננה צריכה להיות תוצאה של איך שאני מרגיש ביחס לאותו אירוע כי זיכרו:

דיאטה איננה פרוייקט שיש לו התחלה ויש לו סוף, אלא אנו מדברים (ולא, זו איננה קלישאה) על דרך חיים. מעכשיו ועד 120. לחיים טובים יותר, בריאים יותר, ארוכים יותר ואיכותיים יותר.

היא תלווה אותנו בחיינו הנזילים והמשתנים כל הזמן. עלינו רק לעשות את ההתאמות הדרושות והכל יזרום.

שיהיה שבוע קל ונפלא.

נטע

אהלן,

מקווה שהשבוע האחרון עבר בהצלחה ובאופן כללי עמדתם ביעדים שהצבתם לעצמכם (גם אם לא, זיכרו שהכל ניתן לתיקון ולא קרה שום אסון).

הפעם הייתי רוצה קצת לגעת בנושא שנוגע כמעט לכולנו: הפיתויים – ממ.. כן, אותם מזונות (שעל פי העדפה כמובן משתנים בין אדם לאדם) שפשוט .. –  לא פשוט לנו איתם!

אצל האחת החולשה באה לידי ביטוי במאפים המתוקים, ואצל השני אלה המאפים המלוחים דווקא שהוא לא עומד בהם. אצל האחת אלה הגרעינים המלוחים שכפי שכולנו מכירים – יכולים להיות בור ללא תחתית ברגע שמתחילים ואצל האחר (בעלי ) זה הפופקורן המלוח ונוצץ מחמאה…

כך או כך – לא נתקלתי באדם שאין לו חולשה עם העדפה זו או אחרת למזון מסויים, אך עם זאת –אנחנו שונים בקושי שלנו בעמידה מול פיתוי מסויים. אכן! אצל אדם אחד יהיה קל הרבה יותר לוותר על סופגניה מתוקה מלאחר (שאוהב גם כן).

במאמר מוסגר, לפני שאני נותנת כמה כלים מעשיים להתמודדות לא פשוטה זו, חשוב לי לציין כי כאשר מזהים קושי מסויים אצל מטופל אני לא דוגלת בהימנעות מלאה אלא בדרך כלל נותנת ומאפשרת מקום למחשבה ואת החופש להחליט האם הוא באמת זקוק לאותו מזון או לא.

אל תטעו, לא תמיד כשאוכלים את ה"דברים האסורים" אנחנו לא בסדר. בסופו של דבר מה שיקבע הוא האם לקחנו החלטה שקולה (לאכול / לוותר) או שנתנו לבולמוס להשתלט עלינו. ברגע שאנחנו עוצרים למספר שניות ונותנים לעצמנו להחליט– גם אם נגיע למסקנה שאכן כדאי לי לקחת מעט מהפרי האסור (כדי למנוע נפילה עתידית או מכל סיבה אחרת), תהיה זו החלטה נכונה עבורי.

כי ברגע שנלמד להיות מחוברים לעצמנו מבחינת הצרכים האמיתיים שלנו, הירידה במשקל העודף תגיע מעצמה.

ובכל זאת, בהנחה שהגענו למסקנה כי אנחנו רוצים להיות השבוע חזקים מהרגיל (אני חוזרת לנושא שהתחלתי איתו)  הנה מספר טיפים איך לומר לא ואיך לעזור לעצמי להגיע למקום של שליטה :

ראשית, הדבר הכי חשוב בעיני בא לידי ביטוי במשפט: רחוק מהעין – רחוק מהפה! מזונות מתוקים, מלוחים, שומניים..או לא ממש חשוב מה (כל דבר שקשה לנו איתו) – חייב לא להיות בהישג יד. דהיינו, אנחנו מרחיקים פיזית ומוציאים מהסביבה הטבעית שלנו (מקום מגורנו) מזונות שיכולים להפיל אותנו. אז קדימה, קחו קופסא גדולה והכניסו לשם את כל מה שהייתם מעוניינים להרחיק מהבית.

בעיה נפוצה מאוד יכולה להופיע בעת הקניות בסופר מרקט, או למשל בטיול בקניון כשלפתע מציפים אותנו ריחות לא צפויים עם ארומה כל כך מוכרת ונפלאה.. כן, זה מגיע מהמאפיה הסמוכה שזה עתה סיימה להפיץ לכלל עם ישראל באגטים חמים או קוראסונים. במקביל נשמעת לנו כריזה נעימה שמזמינה אותנו (כמעט אישיתJ.. אנשים יכולים לשמוע קול קורא רק להם) לבוא לחטוף את מה שזה עתה יצא מהתנור.

ולכן, אנחנו עוצרים רגע ומתחילים לעשות עבודה מחשבתית. עצם העצירה לפני ההתנפלות כבר תשנה לחלוטין את כל ההתנהלות שלכם מכאן ואילך. כל החלטה שתקבלו החל מעכשיו תהיה הרבה יותר נכונה. קבלו החלטה מהירה. החלטתם שלא? פיזית, ומיידית מתרחקים מהגירוי. האמינו לי, זה אמנם נשמע כמו קלישאה אבל זה עובד.

פעולה נוספת, שאולי תשמע לכם מעט טיפשית אבל בהחלט עובדת והיא: להתחיל לייחס למזון הלא רצוי, מחשבות לא נעימות כגון: זה רעל בשבילי.. אני כבר מרגיש את תחושת החרטה שאחרי.. ובמקביל מחשבות מאוד נעימות ומחזקות על כמה אני תורם לעצמי, הגוף שלי מעריך אותי שאני לא עושה לו נזקים. עצם קשירת האסוציאציות השליליות לסיטואציה, תרחיק אותי מהסיטואציה.

אז, שיהיה לכם שבוע קל, בלי התמודדויות רבות מידי…

ונשתמע בפוסט הבא…