דיאטה | דיאטה, תזונה נבונה והרזיה - הבלוג של נטע - Part 2

דיאטנית

  |   עמוד הבית   |     |     |     |     |     |     |    

דיאטה, תזונה נבונה והרזיה – הבלוג של נטע

האם להתחיל דיאטה?

6 בינואר 2010   נושאים: כללי — תגים: , , , , — נטע ברי @ 10:47

אהלן חברים.

היום אני רוצה לדבר אל כל אלו שחושבים ומתלבטים עם עצמם האם להיכנס לתהליך של ירידה במשקל – או במילים עממיות יותר: האם אני מתחיל דיאטה?

רבות אני פוגשת אצלי בקליניקה אנשים שמתלבטים. הם יודעים שהם היו רוצים לרדת במשקל, בין אם יש חובה בריאותית (לא לחוצה מידי אבל מדדי הדם כבר מתחילים לאותת), בין אם מבחינה אסטטית ובין אם זה שילוב של השניים, אולם הם תוהים האם עכשיו זה זמן טוב? אני אכנס למסגרת עכשיו או שאולי נדחה בכמה חודשים? וזאת בגלל שאנחנו בדיוק לפני פסח, או בדיוק לפני אירוע חשוב, או כל דבר אחר שיעקב את הכניסה לתהליך אבל מהסיבות הלא נכונות.

אירועים, חגים וכיוצא באלה אינם סיבה להתחלה או אי התחלה של כניסה למסגרת אלא חוסר בשלות ורצון מספקים הם הסיבה שבגללה נתחיל או לא נתחיל תהליך מסוג זה.

נכון, זו לא החלטה של רגע.

אבל כשאנחנו מחליטים שאנחנו "הולכים על זה" עלינו להיות מאוד בשלים לתהליך, כשחשבנו על העניין ובדקנו אותו מכל הכיוונים. אנחנו בוחנים עם עצמנו מה נדרש מאיתנו כדי שתהליך שכזה יצליח (ועבור אנשים שונים הדרישות יהיו שונות ויגזרו מהאופי, מהחולשות, מכמה אני מוכן להשקיע..) .

מאוד חשוב לראות שאנו רוצים את התהליך הזה בשביל עצמינו ולא במטרה לרצות אנשים אחרים.

עלינו לבחון את המוטיבציה שלנו ולראות עד כמה היא גבוהה, או נכון יותר לשאול את עצמי כמה אני מוכן להשקיע ולהתאמץ בשביל התהליך הזה שאני הולך לעבור ופחות לשאול את השאלה כמה אני רוצה את ההרזיה הזאת (כי בכך ברוב המקרים אין ספק שהרצון הוא גבוה, הבעיה היא הפער בין הרצון לרזות לרצון להתאמץ).

 חברים, כפי שכבר חלקכם הגדול התנסה בעבר, תהליך שכזה איננו פיקניק. כמו כל תהליך של למידה ובפרט כזה הכרוך בשליטה על משהו שאנו חייבים אותו כדי לחיות ולתפקד – תמיד הוא יהיה כרוך בתסכולים מסוימים ורגרסיות להרגלים ישנים שהושרשו אצלנו עוד מילדות. עלינו להבין ולקבל זאת מראש.

אגב, אצל אנשים בהם תהיה חובה בריאותית שתחייב אותם מיידית לשנות אורח חיים (סוכר גבולי בדם או סוכרת, כולסטרול גבוה, מחלות לב וכו'..) לא יהיה מספיק מקום וזמן לאדפטציה למצב החדש שאני מדברת עליו לעיל אולם משהו יצטרך להיעשות באופן המיידי. ולכן, הדרך הטובה ביותר היא להגדיר מספר שינויים מהותיים שיעזרו בצורה דרמטית בשינוי המצב ובכל שבוע להוסיף שינוי נוסף. זאת במקביל למעקב רופא וטיפול תרופתי.

כך למשל, אדם שהתגלה אצלו בדם כולסטרול ושומנים בדם ברמות גבוהות מאוד – אדם אשר שלא מתעמל, עובד עבודה ישבנית, אוכל במסעדות מרבית השבוע מאכלים שמנים ובערבים יש לו חולשה לפיצוחים, טוב לו שיעשה כך:יקבל טיפול תרופתי לכולסטרול ובמקביל יתחיל לצעוד בלילות. בהמשך ינסה להביא יותר אוכל מהבית לעבודה ופחות לקנות בחוץ (כריכים, אוכל מבושל..) לאט לאט, ילמד לקנות גם מזונות נכונים יותר הביתה ופחות יכניס פיצוחים.

לסיכום, המשפט הסתמי השגור בפינו "ממחר דיאטה" כבר אין לו מקום.

סיבה נכונה של כניסה למסגרת שכזו תהיה בשלות ומחשבה מלאים ויכולת להכיל את כל ההשלכות שנובעות מכך (אני הולך לאכול פחות, יש דברים מסויימים שאוכל בתדירות נמוכה יותר, עלי להשקיע בעצמי יותר וכו'..). ברגע שהחלטנו ללכת על זה – שום חג או אירוע כבר לא יהוו בעיה בדרך. אנו נתמודד עם כל מצב על ידי מחשבה ותכנון מראש. וגם אם לעיתים נופלים, קמים בחזרה ללא שום בעיה, וממשיכים.

                                                                                                            המשך שבוע נפלא


אחרי חנוכה

23 בדצמבר 2009   נושאים: כללי — תגים: , , , , — נטע ברי @ 9:41

שלום לכם,
מה שלומכם?
אז כבר חנוכה מאחורינו, פחות חג לא פשוט אחד.
מניסיוני בקליניקה ניתן לראות שתי מגמות מאוד ברורות אחרי חנוכה:
אלו שעמדו יפה מאוד בפיתויים, הסתדרו טוב, הצליחו לקזז במידה וטעמו סופגניה פה ושם (אלו בדרך כלל אותם מטופלים שלא מזמן התחילו סדרה של מפגשים והמוטיבציה עדיין בשמיים, רק מה? מרוב התאפקות, היצר הניבזי יוצא מיד אחרי חנוכה ;) ולעומתם את אלו שמעט יותר עיגלו פינות, פחות קיזזו ובאופן כללי, הפגינו פחות שרירים אל מול הלביבה החמה (בדרך כלל מטופלים של שנים).
בין אם אתם בקבוצה הראשונה ובין אם אתם בקבוצה השניה, תנו לי להרגיע אתכם – הכל בסדר!!
אם הצלחתם לעמוד יפה בפיתויים, ואתם יודעים בוודאות שלא עליתם במשקל בכל מהלך החג אז ראשית תנו לי לחזק אתכם ולומר לכם "כל הכבוד". לא פשוט לאזן בין המראות המגרים והמזמינים שעל שולחן החג, לבין הצורך הפנימי האמיתי שלי שאומר לי: אתה לא באמת זקוק לכל כך הרבה מתוק ושמן.
אולם, יש לשים לב כי יכולה להופיע התפרצות של חשקים מיד אחרי החג לאחר התאפקות ממושכת בת 8 ימים. את אלה ניתן למנוע על ידי אכילת ארוחות מסודרות אשר כל אחת מהן מכילה פחמימה ורצוי לרוב פחמימה מורכבת מלאה, דהיינו – לחם, פסטה, פתיתים, דגני בוקר מלאים וכו'.. ובארוחות הביניים פרי או חטיף אנרגיה טעים.
שילוב פחמימות בארוחות ואי הימנעות מהן תסייע מאוד להפחתת הצורך במתוק.
אם אתם מרגישים שלא היו לכם די כוחות לומר "לא" למטעמים המלבבים ואתם מרגישים שדי הגזמתם, ואם לא די בכך – המשקל בעצמו מאותת קצת "הצילו"– אני במגמת עליה", הכי חשוב זה להסתכל קדימה, אף פעם לא להצטער על מה שהיה אלא לראות איך אני מתקן.
דווקא אותם אלו שחגגו קצת יותר מידי בחג, יכולים לפצוח בתפריט קיזוז משהו, בן שבוע. לא מדובר חלילה על תפריט כסאח, חד גוני, משעמם ולא מאוזן, אלא באמת על משהו מוקפד יותר, עם רישום מדוייק ומעקב עצמי רציף. כל מה שנכנס לפה נרשם.
האמינו לי, רק מעצם ההקפדה והמודעות העצמית – תבוא הירידה במשקל.
כמו כן, אפשר להחליף את ההרכב הפחמימתי בארוחת הביניים בהרכב חלבוני ושומני. כך למשל ארוחת ביניים יכולה להיות יוגורט עם כמה אגוזים ופחות פירות וחטיפים. גם זה יכול לעזור.
בשתי הקבוצות מומלצת מאוד פעילות גופנית מוגברת אחרי החג. כך למשל הליכות יעשו עבודה מצויינת. מי שרשום לחדר כושר זה או אחר – זה הזמן להריץ הילוך אחד קדימה בשבועיים הקרובים.
בכל מקרה, אין מה להילחץ. לחץ איננו בריא. זה ידוע אך מעט אנשים באמת מפנימים זאת.
רבים מלקוחותי פתחו את הפגישה הראשונה לאחר החג במילים: "את הולכת לכעוס עלי.. את תתאכזבי ממני.."
אז יש לי חדשות לכולם: אני לא מאוכזבת מאף אחד, אני יודעת עד כמה התהליך הזה איננו פשוט אולם אני גם יודעת שתמיד אפשר להסתכל קדימה ולראות שיש לי היכולות לתקן.
בכל אופן, שיהיה לנו ימים יפים ופעילים. ונתראה…


יציאה מהמסגרת.. (לא של התמונה)

22 בנובמבר 2009   נושאים: כללי — תגים: , , , — נטע ברי @ 10:22

בוקר טוב לכולכם,

מה שלומכם? אני מקווה שהייתה לכם שבת נהדרת עם מעט מנוחה לקראת השבוע החדש הבא עלינו לטובה.

והיום אני רוצה לדבר איתכם מעט על נושא שמטריד רבים מאיתנו ובפרט אנשים שהם "למודי דיאטות" עם עבר עשיר בעניין והוא – היציאות מהמסגרת

ולמה הכוונה? אתם כבר בוודאי יודעים ומכירים את התחושה שאם עד עכשיו הכל היה תחת שליטה, הארוחות מסודרות עם הרבה מודעות ומלווה בהרגשה טובה מאוד עם המשקל – לפתע וללא אזהרה מוקדמת, ובכלל בלי להתכוון, אנחנו מתחילים ל"עגל פינות". . לא מדובר על מעידה חד פעמית או אי עמידה בפיתוי אלא על עיגול פינות, הולך ומתמשך, הולך וצובר תאוצה ולפתע – זה כבר לא מרגיש אותו דבר כמו לפני חודש. התנהגות זו יכולה להיות תוצאה של סיטואציות שונות ומגוונות אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על אותה תוצאה והיא היציאה מהמסגרת.

במצב שכזה עלינו לחזור אחורה במחשבה ולנסות לראות מה היה האירוע הראשון שהביא אותנו לכך:

אולי נגלה שזוהי החתונה האחרונה שהלכנו אליה והיה קשה מידי לוותר על הקינוחים. ביום שלמחרת, הקיזוזים נראו פתאום לא רלוונטים ואז ממשיכים את החטיפות הקטנות.. וכן הלאה עד לשישי שבת הבא – כשיוצאים למסעדה ואז מתחשק להזמין אוכל טעים, והרבה .. כי הקיבה לאט לאט מגדילה את נפחה ודורשת יותר.

אולי נגלה שזוהי תוצאה של החג האחרון שהיה ואחרי כל הארוחות חג פשוט הרשיתי לעצמי יותר ואני מתקשה מאז להפסיק בהרגל זה.

אולי אני נמצא/ת במצב רגשי נסער מהרגיל, מה שמביא אותי לאט לאט להיות פחות מחוייב ולהיכנס ללופ של "אני רוצה להפסיק אבל לא מספיק מרגיש חזק לכך במצבי הנוכחי".

ועוד ועוד..

לא משנה מה הביא אותנו לכך, עלינו לדאוג שזה ייפסק. יציאה ממסגרת מקנה הרבה פעמיים תחושה של אי יציבות ועצבות (אשר גוררת שוב התנהגות חוזרת ונשנית זלילות לא מבוקרות) והחזרת השליטה לידיים שלנו תחזיר לנו את הביטחון ותחזק אותנו מאוד.

רק אנחנו יכולים להביא את עצמינו לכך! אנחנו יותר חזקים ממה שנדמה לנו! ואנחנו לא תמיד מבינים לאילו מקומות נהדרים אנחנו יכולים להגיע אם רק נאמין בכך!

אל לנו להגיע למשקלי שיא חדשים כדי להבין את הנזק שאנו עושים לעצמינו. בואו נתפוס את זה הרבה לפני כן, כבר כשהתחושה בתהליך הופכת מעט רופפת.

ראשית: מנהלים יומן אכילה. כמה שיותר מהר, כבר באותה השנייה. יומן אכילה הוא דף שעל גביו רשומים כל ימות השבוע, ימים א' – שבת כולל, ובהם 3 ארוחות ביום: 3 עיקריות ו-3 ביניים. החל מהרגע הזה, כל  מה שנכנס לפה – נרשם. אין מאכל (אפילו מסטיק) שנאכל והוא לא מופיע על הדף. מידי לילה, לפני השינה יש לבחון כיצד התנהלתי היום.

כל יום שעבר בהצלחה מזכה אותי בכוכבית. מספיקים מספר ימים בודדים של שליטה ואנחנו בחזרה "על הסוס".

ימים שלא עברו בהצלחה, יש להבין מה היה בהם. ממש ללמוד את יומן האכילה ודרך כך להכיר את עצמי. למה אכלתי שטויות מיותרות אחרי הצהריים.. האם אני לא מרגיש שהיה לי צורך אמיתי בכך או שבאמת לא יכולתי אחרת.

לפעמים עולים במוחינו מידי פעם משפטים שמוציאים אותנו מעט מאיזון וגורמים לנו לחשוב כמו: "למה אני צריך לוותר", "חיים רק פעם אחת", "למה אני צריך לשים לב ולהיות מודע לכל מה שנכנס לי לפה, אני רוצה שחרור אמיתי". משפטים כאלה שצצים מידי פעם יכולים להביא אותנו למרדנות טבעית בתהליך ולכן חשוב מאוד לא להקשות על עצמי מידי. עלי להיות קשוב לי ולגופי ולתת לו את מה שהוא זקוק באמת.

כמו כן, זיכרו שכל אירוע בחיינו, שקורה לטוב או לרע – עניין השמירה מלווה אותי תמיד לצד אותו אירוע. התנהגות האכילה איננה צריכה להיות תוצאה של איך שאני מרגיש ביחס לאותו אירוע כי זיכרו:

דיאטה איננה פרוייקט שיש לו התחלה ויש לו סוף, אלא אנו מדברים (ולא, זו איננה קלישאה) על דרך חיים. מעכשיו ועד 120. לחיים טובים יותר, בריאים יותר, ארוכים יותר ואיכותיים יותר.

היא תלווה אותנו בחיינו הנזילים והמשתנים כל הזמן. עלינו רק לעשות את ההתאמות הדרושות והכל יזרום.

שיהיה שבוע קל ונפלא.

נטע


פיתויים… פיתויים…

13 בנובמבר 2009   נושאים: כללי — תגים: , , , , — נטע ברי @ 20:13

אהלן,

מקווה שהשבוע האחרון עבר בהצלחה ובאופן כללי עמדתם ביעדים שהצבתם לעצמכם (גם אם לא, זיכרו שהכל ניתן לתיקון ולא קרה שום אסון).

הפעם הייתי רוצה קצת לגעת בנושא שנוגע כמעט לכולנו: הפיתויים – ממ.. כן, אותם מזונות (שעל פי העדפה כמובן משתנים בין אדם לאדם) שפשוט .. –  לא פשוט לנו איתם!

אצל האחת החולשה באה לידי ביטוי במאפים המתוקים, ואצל השני אלה המאפים המלוחים דווקא שהוא לא עומד בהם. אצל האחת אלה הגרעינים המלוחים שכפי שכולנו מכירים – יכולים להיות בור ללא תחתית ברגע שמתחילים ואצל האחר (בעלי :) ) זה הפופקורן המלוח ונוצץ מחמאה…

כך או כך – לא נתקלתי באדם שאין לו חולשה עם העדפה זו או אחרת למזון מסויים, אך עם זאת –אנחנו שונים בקושי שלנו בעמידה מול פיתוי מסויים. אכן! אצל אדם אחד יהיה קל הרבה יותר לוותר על סופגניה מתוקה מלאחר (שאוהב גם כן).

במאמר מוסגר, לפני שאני נותנת כמה כלים מעשיים להתמודדות לא פשוטה זו, חשוב לי לציין כי כאשר מזהים קושי מסויים אצל מטופל אני לא דוגלת בהימנעות מלאה אלא בדרך כלל נותנת ומאפשרת מקום למחשבה ואת החופש להחליט האם הוא באמת זקוק לאותו מזון או לא.

אל תטעו, לא תמיד כשאוכלים את ה"דברים האסורים" אנחנו לא בסדר. בסופו של דבר מה שיקבע הוא האם לקחנו החלטה שקולה (לאכול / לוותר) או שנתנו לבולמוס להשתלט עלינו. ברגע שאנחנו עוצרים למספר שניות ונותנים לעצמנו להחליט– גם אם נגיע למסקנה שאכן כדאי לי לקחת מעט מהפרי האסור (כדי למנוע נפילה עתידית או מכל סיבה אחרת), תהיה זו החלטה נכונה עבורי.

כי ברגע שנלמד להיות מחוברים לעצמנו מבחינת הצרכים האמיתיים שלנו, הירידה במשקל העודף תגיע מעצמה.

ובכל זאת, בהנחה שהגענו למסקנה כי אנחנו רוצים להיות השבוע חזקים מהרגיל (אני חוזרת לנושא שהתחלתי איתו)  הנה מספר טיפים איך לומר לא ואיך לעזור לעצמי להגיע למקום של שליטה :

ראשית, הדבר הכי חשוב בעיני בא לידי ביטוי במשפט: רחוק מהעין – רחוק מהפה! מזונות מתוקים, מלוחים, שומניים..או לא ממש חשוב מה (כל דבר שקשה לנו איתו) – חייב לא להיות בהישג יד. דהיינו, אנחנו מרחיקים פיזית ומוציאים מהסביבה הטבעית שלנו (מקום מגורנו) מזונות שיכולים להפיל אותנו. אז קדימה, קחו קופסא גדולה והכניסו לשם את כל מה שהייתם מעוניינים להרחיק מהבית.

בעיה נפוצה מאוד יכולה להופיע בעת הקניות בסופר מרקט, או למשל בטיול בקניון כשלפתע מציפים אותנו ריחות לא צפויים עם ארומה כל כך מוכרת ונפלאה.. כן, זה מגיע מהמאפיה הסמוכה שזה עתה סיימה להפיץ לכלל עם ישראל באגטים חמים או קוראסונים. במקביל נשמעת לנו כריזה נעימה שמזמינה אותנו (כמעט אישיתJ.. אנשים יכולים לשמוע קול קורא רק להם) לבוא לחטוף את מה שזה עתה יצא מהתנור.

ולכן, אנחנו עוצרים רגע ומתחילים לעשות עבודה מחשבתית. עצם העצירה לפני ההתנפלות כבר תשנה לחלוטין את כל ההתנהלות שלכם מכאן ואילך. כל החלטה שתקבלו החל מעכשיו תהיה הרבה יותר נכונה. קבלו החלטה מהירה. החלטתם שלא? פיזית, ומיידית מתרחקים מהגירוי. האמינו לי, זה אמנם נשמע כמו קלישאה אבל זה עובד.

פעולה נוספת, שאולי תשמע לכם מעט טיפשית אבל בהחלט עובדת והיא: להתחיל לייחס למזון הלא רצוי, מחשבות לא נעימות כגון: זה רעל בשבילי.. אני כבר מרגיש את תחושת החרטה שאחרי.. ובמקביל מחשבות מאוד נעימות ומחזקות על כמה אני תורם לעצמי, הגוף שלי מעריך אותי שאני לא עושה לו נזקים. עצם קשירת האסוציאציות השליליות לסיטואציה, תרחיק אותי מהסיטואציה.

                                                                                                  

אז, שיהיה לכם שבוע קל, בלי התמודדויות רבות מידי…

ונשתמע בפוסט הבא…


אז זהו, מתחילים (והצהרת כוונות…)

5 בנובמבר 2009   נושאים: כללי — תגים: , , , — נטע ברי @ 22:35

שלום לכולכם,
כפי שאתם יכולים לראות עשיתי מתיחת פנים לאתר שלי, ואני מזמינה את כולכם להיכנס ולהתרשם.
חוץ מזה, החלטתי לפתוח גם בלוג. "למה?" אתם שואלים? מכיוון שאני רואה בבלוג המתעדכן מידי זמן מה חשיבות לתיכה והעצמה בכל מי שרוצה , שנמצא או לא נמצא עדיין בתהליך מסוג זה ובכך לחזק ולתמוך באנשים שחווים בכל יום התמודדות של עמידה מול פיתויים, מצבים שבהם הם נדרשים להתעלות מעל עצמם ולהתרחק ממזונות שבפירוש – מזיקים להם ומביאים אותם למקומות לא טובים ..
אמירת "לא" לאותו אוכל מזמין או מאפה חינני עם ניחוח משכר הוא תהליך שאצל אנשים מסוימים בא יותר בנקל אך אצל אחרים היא כרוכה במאמץ רב וקשה מנשוא שלא תמיד מצליח.
אני פה כדי להזכיר שכולנו בני אדם. לכולנו עליות ומורדות (אגב, בכל תחום בחיינו..). אינני מסתכלת ומתרכזת ב"חטאים" שמידי פעם עשויים להתעורר אלא עוברת מיד להעצמת הגדולה האמיתית והיא שינוס המותניים וההתמודדות עם המצב – איך אני ממשיך הלאה מכאן? האם אני בוחר לברוח לחלוטין, לצאת מהמסגרת.. (לאן זה יקח אותי? איך אראה בעוד שלושה חודשים אם אבחר כך?) או שאולי אני מבין שאני בן אדם עם תשוקות וחולשות (אבל גם עם הרבה אופי, והצלחות בחיי והישגים) אך בכל זאת אני ממשיך, כי אני חזק ויכול.
ולכן, אדם שמבין שלא הכול שחור או לבן אלא שיש הרבה אפור באמצע, כלומר מבין שמדי פעם ישנן רגרסיות בתהליך אך מיד חוזר לעצמו ומנסה לתקן – הוא האדם שיגיע רחוק מבחינת תהליך הירידה במשקל. הוא זה שלא יקפוץ בין מסגרות (שבניהן הוא יעלה כמה ק"ג טובים בכל פעם) ויתחיל כל פעם מחדש עם כל מה שכרוך בדבר.
אני רואה את ההקפדה על תזונה נבונה, בכמויות הנכונות, בשילוב עם פעילות גופנית – כל זאת כאורח חיים, זאת אומרת חיים נכון לא רק לפרויקט של החודש הקרוב או לחצי השנה הקרובה (כשנגמרת לי הדיאטה) אלא מהרגע שמתחילים ועד 120. ולכן, אורח חיים איננה קלישאה יותר, אלא בהחלט מושג שכדאי מהיום והלאה לאמץ חזק בתודעה.
אז בואו ניקח את עצמנו בידיים ונעשה לנו שבוע נפלא..
שיהיה בהצלחה
ושילך עד כמה שניתן – בקלות
נשתמע,
נטע


פוסטים חדשים יותר «


פועל על וורדפרס